פסק-דין בתיק ה"פ 5292/06

1.      לפני בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 16.1.2006 לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבים סך של 53,435 ש"ח.

2.      המבקשת 1 היא עמותת הכדורגל הירושלמית - הפועל ירושלים (להלן - הקבוצה או העמותה) שבעלי הזכויות בה הם מר ויקטור יונה (להלן -  יונה) ומר יוסי סאסי (להלן -סאסי). בעקבות סכסוכים שנפלו בין יונה לבין סאסי בקשר להפעלת הקבוצה, הועבר בשנת 2003 ניהול הקבוצה למשיבים. לצורך ביצוע תפקידם, פתחו המשיבים חשבון בנק, באמצעותו ניהלו את הפעילות הכספית של הקבוצה, בכלל זה תשלום משכורות השחקנים תשלומים לספקים ונותני שירות אחרים. בעת סיום העונה, כאשר המשיבים החזירו את ניהול הקבוצה לבעלי הזכויות בה נותרה בחשבון יתרת חובה בסכום של 50 אלף ש"ח אותה סירבו הבעלים לכסות. עקב כך, הגישו המשיבים נגד המבקשים ונגד סאסי תביעה כספית בפני המוסד לבירור עתירות של ההתאחדות לכדורגל.  התביעה הופנתה לבורר, עו"ד עדי זרנקין, שמונה במסגרת מוסד הבוררות של ההתאחדות לכדורגל. הנתבעים, טענו בכתב ההגנה כי המשיבים התחייבו להקטין את חובות הקבוצה ולא להגדילם ועל כן הם אינם יכולים להטיל את כישלון ניהול הקבוצה אלא על עצמם ואינם זכאים לתבוע מהקבוצה ומבעליה לשלם את יתרת החובה שבחשבון.

יש לציין שבמהלך הבוררות, הגיע סאסי להסכם פשרה עם המשיבים לפיו, תדחה התביעה נגדו ובתמורה הוא התחייב לשאת בגירעון אם בהליך אחר שהתנהל בינו לבין יונה בפני כב' השופט (בדימוס) זיילר (להלן - "בוררות זיילר"), יועברו הזכויות בקבוצה אליו.

3.      הבורר קיבל את התביעה וקבע בפסק הבוררות כי מאחר וחשבון העמותה נוהל בצורה קפדנית ומסודרת ובהתנהלות המשיבים לא נפל רבב, על פי המוסכם ועל פי שורת ההיגיון על המבקשים לשאת ביתרת החוב.

בבקשה הנוכחית עותרים המבקשים לביטול פסק הבורר.

4.      לפני שאדון בטענות המבקשים נגד פסק הבוררות לגופו, עלי להתייחס לטענה מקדמית שהעלו המשיבים, לפיה המבקשים אחרו בהגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות. לפי טענה זו, ממועד מתן הפסק, ביום 16.1.06, ועד מועד הגשת הבקשה לביטול, ביום 3.8.06, חלפו כמעט 7 חודשים. משכך, הבקשה לביטול פסק הבורר הוגשה באיחור  ויש לדחותה על הסף.

המבקשים טוענים, מנגד, כי לא חרגו מהמועד הקבוע בחוק (45 יום) להגשת הבקשה הואיל ופסק הבוררות, שניתן בהעדר הצדדים, לא הועבר לידיהם עד למועד הגשת הבקשה, "אלא הגיע לידיהם ממש לאחרונה באמצעות גורם שלישי" (סעיף 8 לבקשה וסעיף 10 לתצהירו של מר יונה).

5.      כנגד טענת המבקשים, לפיה פסק הבוררות לא הומצא להם, מעלים המשיבים מספר טענות: ראשית הם טוענים, כי משהמשיבים קיבלו את פסק הבורר עוד ביום 19.1.06, אין סיבה להניח שהמבקשים לא קיבלו גם הם את הפסק באותו מועד; שנית, מכתבה שהתפרסמה בעיתון ירושלים ביום 10.2.06 (נספח א' לתגובה), עולה שיונה הגיב בתדהמה על פסק הבורר ואמר "אני עדיין צריך ללמוד את החומר", מה שמעיד על כך שפסק הבורר הומצא לו קודם למועד זה. שלישית, במסגרת ישיבת "בוררות זיילר" מיום 23.5.06 פסק הבוררות הוגש לבורר כראיה. המשיב 1 אף טוען שבמהלך אותה ישיבת בוררות הוא מסר את פסק הבוררות באופן אישי ליונה. רביעית, פסק הבוררות נמסר גם לעו"ד שילה שייצג את מר יונה ב"בוררות זיילר" וזאת, במהלך פגישה שהתקיימה במשרד ב"כ של סאסי בה נמסרו לו עותקי מוצגים שהוגשו לבורר בישיבה מיום 23.5.06, ביניהם פסק הבוררות. חמישית, גם אם פסק הבוררות לא נמסר ליונה, האחרון ידע על הפסק הרבה לפני מועד הגשת הבקשה לביטול וידיעה זו דינה כדין מסירה.

6.      הנטל להוכיח את המועד בו נמסר פסק הבוררות למבקשים מוטל על המשיבים (ע"א 203/84 שלום יעיש נ' מנשה אהרון, פ"ד מ(1) 328) ואלה לא הרימו את הנטל.

7.      הטענה בדבר מסירת פסק הבוררות ליונה במהלך הישיבה מיום 23.5.06 מבוססת על עדותו של המשיב 1, לפיה הוא מסר במהלך אותה ישיבה את פסק הבורר אישית ליונה. לפי עדותו של משיב 1, "כל מי שהיה בישיבה ראה אותי נותן לו את הפסק, זה היה בתוך החדר. אני משוכנע. עורכי הדין של סאסי היו נוכחים בחדר. עו"ד סגל אני בטוח שהיה נוכח, לגבי עו"ד וולף אינני זוכר" (עמ' 7 ש' 21-23 לפרוטוקול). אולם עורכי הדין וולף וסגל לא תמכו בגרסה זו של המשיב 1. תמיכה כזאת התבקשה לפחות מצידו של עו"ד סגל, לאור עדותו של המשיב 1 כי היה נוכח בחדר בעת המסירה וכי "כל מי שהיה בישיבה ראה אותי נותן לו את הפסק". למרות זאת, עו"ד סגל, אף שזומן להעיד על ידי ב"כ המשיבים ואף הגיש מטעמם תצהיר, לא התייחס בעדותו לעניין זה של מסירת פסק הבורר על ידי המשיב 1 ליונה במהלך הבוררות. בנסיבות אלה, אינני מוכן לקבוע שפסק הבורר אכן נמסר לידיו של יונה במהלך הבוררות.

8.      אשר לטענה בדבר המצאת פסק הבוררות לעו"ד שילה, האחרון כפר בטענה זו והצהיר כי מעולם לא קיבל את פסק הבוררות. מנגד, עורכי הדין וולף וסגל הצהירו כי נמסרה לעו"ד שילה אסופת מוצגים שהוגשו לבורר בישיבה מיום 23.5.06, שכללה את פסק הבוררות, אך הם הודו שלא נכחו בעת מסירת המסמכים והייתה זו המזכירה אשר צילמה את המוצגים ומסרה אותם לעו"ד שילה, והאחרונה לא העידה לפני. בכל מקרה, משעורך דין שילה לא ייצג את יונה בנושא הבוררות הנוכחית (אלא בבוררות זיילר), מסירת פסק הבורר לידיו אינה יכולה להיחשב כהמצאה (ראה: בע"מ 1378/07 פורה יוסף זדה נ' אליהו יוסף זדה (לא פורסם).

9.      לא ניתן לבסס את טענת האיחור גם על כלל הידיעה. אכן, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה לפיה בנסיבות מסוימות יראו בידיעה על פסק הדין כמקיימת, גם בהעדר מסירה פורמאלית,  את דרישת ההמצאה. אולם, גם לפי כלל זה צריך ש"הידיעה [תהא] מוצדקת וברורה" רע"א 7724/04 לריסה גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ (טרם פורסם), סעיף ד' להחלטה), והיא צריכה להשתרע על תוכנו של הפסק כולו לרבות ההנמקה ואין די בידיעה על תוצאת הפסק בלבד (ע"א 1625/05 - א שמחיוף ואח' נ' מצפה ר"ג בע"ם (לא פורסם), סעיף 4 להחלטה; ע"א 10011/04 - ב הנאמן הציבורי נ' גורפינקל ואח' (לא פורסם)). יש המציבים דרישות מחמירות אף יותר כמו הדרישה שהמבקש יודה בכך שפסק הדין נמסר לידיו (רע"א 1113/97 אסמאעיל נ' סלמיאן (לא פורסם)).

10.  במקרה שלפנינו מהראיות שהוצגו הוכח, לכל היותר, שיונה ידע על מתן פסק הבורר ועל תוצאת הפסק עוד קודם להגשת הבקשה. ידיעה כזאת, כפי שנאמר לעיל, אינה שקולה כנגד מסירת הפסק.

11.  מכאן שיש לדחות את הטענה בדבר האיחור בהגשת הבקשה. בהמשך אתייחס לטענות המבקשים לגופו של פסק הבוררות.

12.  טענתם הראשונה והעיקרית של המבקשים היא שהבורר פעל בהעדר סמכות ו/או חרג מן הסמכויות הנתונות לו בתקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל (להלן תקנון מוסד הבוררות) המהווה הסכם ושטר בוררות, מה שמעמיד עילת ביטול לפי סעיף (3)24 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968. לפי טענה זו, תקנון המוסד לבוררות כלל לא חל על המשיבים ועל כן "לבורר עצמו ולמוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, אין כל סמכות לדון בסכסוך" (ס' 11 לבקשה). זאת למדים המבקשים מס' 1(ג) לתקנון מוסד הבוררות בשילוב עם סעיף 1(ו) לתקנון בקרת תקציבים. לפי סעיף 1(ג) לתקנון מוסד הבוררות: "תקנון המוסד לבוררות חל על כל הקבוצות, השחקנים והמאמנים בכל הליגות וכן על כל בעל תפקיד כהגדרתו ב"תקנון בקרת תקציבים". לפי סעיף (1(ו)) לתקנון בקרת תקציבים, בעל תפקיד הוא:

"מנהל אדמיניסטרטיבי, מנהל קבוצה, רופא מעסה, פיזיותרפיסט, אפסנאי וכל מקבל שכר אחר מכל מין וסוג שהוא (למעט שחקן ומאמן)".

לטענת המבקשים הסיפא של הסעיף הנ"ל הכוללת בגדרו של בעל תפקיד "כל מקבל שכר אחר..", חלה גם על הרישא של הסעיף במובן זה, שכל ממלאי התפקידים הנזכרים ברישא, בכלל זה מנהל קבוצה, צריך שיהיו מקבלי שכר. לפי פרשנות זו, משהמשיבים לא קיבלו שכר הם לא היו בעלי תפקיד בקבוצה במשמעותו של מונח זה בתקנון בקרת תקציבים ותקנון המוסד לבוררות, ועל כן תקנונים אלה, לרבות סעיף הבוררות שבהם, אינם חלים על המשיבים. פרשנות זו תואמת, לגישתם של המבקשים, את המטרה של תקנון בקרת התקציבים שנועד לשמור על איזון תקציבי ועל כן חל רק על מקבלי שכר.

ראוי לציין שטענה זו הועלתה על ידי המבקשים גם בפני הבורר, אלא שהבורר דחה אותה בקובעו שמאחר והמשיבים מונו למנהלים הם היו בעלי תפקיד בעמותה ולפיכך תביעתם נופלת במסגרת סמכותו.

13.  מבחינת לשון החוק, לפי הרישא של הסעיף אשר מתייחסת ל"מנהל אדמיניסטרטיבי" ול"מנהל קבוצה", המשיבים נכללים בגדרו של בעל תפקיד. השאלה היא אם הסיפא של הסעיף, אשר חלה "על כל מקבל שכר אחר", שוללת תוצאה זו. לדעתי, התשובה לכך היא בשלילה. המשמעות המילולית הפשוטה של לשון הסיפא, שעניינה ב"כל מקבל שכר אחר", היא שמדובר בבעלי תפקידים נוספים על אלה המנויים ברישא וכי זו לא באה לצמצם את היקף פרישתה של הרישא ולהגביל את בעלי התפקידים המנויים בה למקבלי שכר בלבד. אף אם תאמר שמסקנה זו אינה חד משמעית, אין בכך כדי לשנות את התוצאה. זאת, הן לאור לשון הרישא של הסעיף והן לאור הכלל שבמקרה של ספק פרשני בהסכם הבוררות תיטה הפרשנות לכיוון הרחבת סמכות הבורר (ראה ספרה של סמדר אוטלנגי, בוררות - דין ונוהל, (כרך ב' מהד' רביעית) עמ' 1011).